חמש עשרה שנה יוסף גוטליב היה ה"כוכב" של מכון "שער לנפש" — המטפל שהתיקים הכי קשים, אלו שאחרים כבר התייאשו מהם, הגיעו תמיד לשולחנו. אבל בוקר אחד, לפני שנכנס למשרדו של אלימלך לבקש את מה שהגיע לו, הוא הבין משהו שהפך את הקרקע מתחת לרגליו.
שבוע קודם לכן הוא פתר משבר של שנה שלמה במשפחת וייסברג — בשתי פגישות בלבד. הוא ציפה למחיאות כפיים. במקום זה, המזכירה הרימה גבה: "אלימלך שריין להם משבצת קבועה לחורף. עכשיו יש לנו חור ביומן." באותו רגע יוסף הבין את הפרדוקס האכזרי: ככל שהיה טוב יותר, כך נאלץ לעבוד קשה יותר כדי לשמור על אותה הכנסה בדיוק.
הוא נכנס למשרדו של אלימלך לבקש שותפות. יצא משם עם עוד תיקים, ועם משפט שליווה אותו כל הדרך הביתה: "אני שומר עליך מעצמך." בערב, כשרחל שאלה אם דיבר על ההעלאה, הוא הבין שהוא לכוד — בין הבטחת הביטחון של אלימלך, לבין דרישות החיים בבית עם חמישה ילדים.
למחרת, בבית הכנסת, חברו שמואל ליבמן — יועץ אסטרטגי חד וישיר, שעזב את העולם התורני לעולם העסקים — ביקש ממנו לחשב את השכר השעתי האמיתי שלו. המספר שיצא היה נמוך משכר של מנקה משרדים. "אלימלך לא נותן לך ביטחון," אמר שמואל. "הוא קונה ממך זהב במחיר של נחושת."
חלק א' בסדרת "מפליט לריבון". זה הפרולוג — הרגע שלפני היציאה מהכלוב. הסיפור ממשיך, ומגיע לרגע הפרידה עצמו, בספר השני בסדרה — "מסע במדבר".
